ב- 23.1.08 עברה הצעת החוק לחלוקת הפנסיה המשפחתית בין בני זוג בקריאה טרומית בכנסת.
בשלושת העשורים האחרונים עלה מאוד שיעור הגירושין. במשפחות שחיו עשר שנים ויותר, הפנסיה היא משאב משפחתי בעל ערך גבוה מאוד, לרוב מעל ערך הדירה שברשות בני הזוג. אין כיום חוק המסדיר את חלוקת זכויות הפנסיה המשפחתית בין בני זוג מתגרשים והטיפול נעשה במסגרת חוק איזון משאבים. חוק זה אינו נותן פיתרון המגן על בן הזוג שאינו עמית בקרן מאחר שזכויות הפנסיה הנצברות הן אישיות של כל עובד. אין שוויון בכושר הצבירה של שני בני הזוג במהלך החיים המשותפים ( אצל נשים הוא נמוך יותר ואף לעיתים אינו קיים כלל בשל תפקידן הכפול בעבודה בבית ובחוץ). בן הזוג שאינו עמית בקרן הפנסיה תלוי בחסדיו וברצונו הטוב של העמית ובחסדי הקרן כדי לזכות בחלקו. יתר על כן, בעת מות העמית או בפירוד מעל שנה (כשאין קטינים) בן הזוג מאבד כליל את חלקו וקיומו הכלכלי לעת זקנה אינו מובטח.
עמותת גרנית יזמה הצעת החוק ומטרתה לשנות המצב ולאפשר חלוקה הוגנת של זכויות הפנסיה המשפחתית כחלק מפירוק השיתוף בין בני הזוג. הצעה זו הקרויה "חלוקת רוחב" מותירה בידי כל אחד מבני הזוג "תיק" פנסיה עצמאי, אותו יוכל לנהל ואף להוסיף ולצבור בו זכויות.
חוק זה בא לפתור את הבעיות שעלו, ימנע חשש בקרב בני זוג שברצונם להתגרש מפני עתיד כלכלי לא מובטח לעת זקנה, ובנוסף יצמצם את העומס על בתי המשפט.
פסק דין בנושא זה ממחיש את העוול הנורא שנגרם לגרושה שחיה שנים רבות עם בן זוגה והתגרשה.
הפנסיה המשפחתית נפלהלחיקה של האישה השניה שהתאלמנה לאחר חיים משותפים של שנה אחת בלבד עם בעל הפנסיה, ולא לגרושה שהיתה עימו 37 שנים שבהם ניצברה הפנסיה. פסק הדין זיכה את הגרושה בחלקה בפנסיה (השופט גלובינסקי בבית המשפט לענייני משפחה מתאריך 2.11.05 בתיק תמ"ש 34022/00). האלמנה ערערה בבית המשפט המחוזי חיפה (בתאריך 1.5.06 עמ307/06 ) בפני השופטים ש' שטמר, י' כהן וי' וילנר. השופט כהן קיבל את העירעור וקבע כי הזכות לפנסיה היא זכותה העצמאית של המערערת מאחר והגרושה אינה נחשבת כשאירה. השופטת י' וילנר, אף שהסכימה לפסק הדין, קראה למחוקק ליתן פיתרון לתוצאה בעייתית זו.
